דף לא, ב גמרא ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לצפורי ומצפורי לטבריא וטבריא עמוקה מכולן שנאמר (ישעיהו כט) ושפלת מארץ תדברי רבי אלעזר אומר שש גלות שנאמר (ישעיהו כו) כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר א”ר יוחנן ומשם עתידין ליגאל שנאמר (ישעיהו נב) התנערי מעפר קומי שבי:
דף לא, ב משנה אמר ר’ יהושע בן קרחה ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי שאפילו ראש בית דין בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד:
דף לא, ב גמרא ההיא איתתא דאזמנוה לדינא קמיה דאמימר בנהרדעי אזל אמימר למחוזא ולא אזלה בתריה כתב פתיחא עילווה אמר ליה רב אשי לאמימר והא אנן תנן אפילו ראש בית דין בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד א”ל הנ”מ לענין עדות החדש דא”כ נמצאת מכשילן לעתיד לבא אבל הכא (משלי כב) עבד לוה לאיש מלוה ת”ר אין כהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן וזו אחד מתשע תקנות שהתקין ריב”ז שית דהאי פירקא וחדא דפירקא קמא ואידך דתניא גר שנתגייר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו אמר רשב”א כבר נמנה עליה רבן יוחנן וביטלה מפני התקלה ואידך פלוגתא דרב פפא ורב נחמן בר יצחק רב פפא אמר כרם רבעי רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית רב פפא אמר כרם רבעי <דתניא> [דתנן] כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד וזו היא תחומה אילת מן <הצפון> [הדרום] ועקרבת מן <הדרום> [הצפון] לוד מן המערב וירדן מן המזרח ואמר עולא ואיתימא רבה בר עולא א”ר יוחנן מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות ותניא כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי וביקש רבי אליעזר להפקירו לעניים אמרו לו תלמידיו רבי כבר נמנו חבריך עליו והתירוהו מאן חבריך רבן יוחנן בן זכאי רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית דתניא בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין התקינו שיהו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים ועדיין היו מציצין ורואין הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח רב נחמן בר יצחק מאי טעמא לא אמר כרב פפא אמר לך אי סלקא דעתך רבן יוחנן בן זכאי חבריו דרבי אליעזר מי הוה רבו הוה ואידך כיון דתלמידים הוו לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה רבך ורב פפא מאי טעמא לא אמר כרב נחמן בר יצחק אמר לך אי ס”ד רבן יוחנן בן זכאי בימי רבן יוחנן בן זכאי מי הוה לשון של זהורית והתניא כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה מ’ שנה עסק בפרקמטיא מ’ שנה למד מ’ שנה לימד ותניא מ’ שנה קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין אלא מאדים ותנן משחרב הבית התקין רבן יוחנן בן זכאי ואידך אותם ארבעים שנה דלמד תלמיד יושב לפני רבו הוה ואמר מילתא ואסתבר טעמיה

דף לב, א גמרא וקבעיה רביה בשמיה:
דף לב, א משנה סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמהן ואינו תוקע קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים דברי ר’ יוחנן בן נורי אמר לו ר”ע אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים:
דף לב, א גמרא אמר לו ר”ע אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר למה הוא מזכיר רחמנא אמר אידכר אלא למה עשר לימא תשע דהואיל ואשתני אשתני תנו רבנן מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה’ בני אלים ומנין שאומרים גבורות שנאמר (תהילים כט) הבו לה’ כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושות שנאמר הבו לה’ כבוד שמו השתחוו לה’ בהדרת קדש ומנין שאומרים מלכיות זכרונות ושופרות ר”א אומר דכתיב (ויקרא כג) שבתון זכרון תרועה מקרא קדש שבתון זה קדושת היום זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקרא קדש קדשהו בעשיית מלאכה אמר לו רבי עקיבא מפני מה לא נאמר שבתון שבות שבו פתח הכתוב תחילה אלא שבתון קדשהו בעשיית מלאכה זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקרא קדש זו קדושת היום מנין שאומרים מלכיות תניא רבי אומר (ויקרא כג) אני ה’ אלהיכם ובחדש השביעי זו מלכות רבי יוסי בר יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר (במדבר י) והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין תלמוד לומר אני ה’ אלהיכם ומה תלמוד לומר אני ה’ אלהיכם זה בנה אב לכל מקום שנאמר בו זכרונות יהיו מלכיות עמהן והיכן אומרה לקדושת היום תניא רבי אומר עם המלכיות אומרה מה מצינו בכל מקום ברביעית אף כאן ברביעית רשב”ג אומר עם הזכרונות אומרה מה מצינו בכל מקום באמצע אף כאן באמצע וכשקידשו ב”ד את השנה באושא ירד ר’ יוחנן בן ברוקא לפני רשב”ג ועשה כר’ יוחנן בן נורי אמר לו רבן שמעון לא היו נוהגין כן ביבנה ליום השני ירד רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי ועשה כר”ע אמר רשב”ג כך היו נוהגין ביבנה למימרא דרבי שמעון בן גמליאל כר”ע ס”ל והא אמר ר”ע מלכיות עם קדושת היום אמר להו ורשב”ג אומר קדושת היום עם הזכרונות אמר להו א”ר זירא לומר שתוקעין למלכיות ליום השני ירד רבי חנינא מאי שני אילימא יו”ט שני למימרא דעברוה לאלול והאמר רבי חנינא בר כהנא מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר אמר רב חסדא מאי שני ליום שני לשנה הבאה:
דף לב, א משנה אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ר’ יוחנן בן נורי אומר אם אמר ג’ ג’ מכולן יצא:
דף לב, א גמרא הני עשרה מלכיות כנגד מי אמר <רבי> [רבי לוי] כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים הלולים טובא הוו הנך דכתיב בהו (תהילים קנ) הללוהו בתקע שופר רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני ר’ יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם הי נינהו ויאמר <ויאמר> דבראשית ט’ הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב (תהילים לג) בדבר ה’ שמים נעשו: רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן יצא: איבעיא להו היכי קתני שלש מן התורה שלש מן הנביאים ושלש מן הכתובים דהוו תשע ואיכא בינייהו חדא או דלמא אחד מן התורה ואחד מן הנביאים ואחד מן הכתובים דהויין להו שלש ואיכא בינייהו טובא ת”ש דתניא אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ואם אמר שבע מכולן יצא כנגד שבעה רקיעים רבי יוחנן בן נורי אמר הפוחת לא יפחות משבע ואם אמר שלש מכולן יצא כנגד תורה נביאים וכתובים ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראלים אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כר’ יוחנן בן נורי:
דף לב, א משנה אין מזכירין <זכרון מלכות ושופר> [מלכות זכרונות ושופרות] של פורענות מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר’ יוסי אומר אם השלים בתורה יצא