דף טו, ב גמרא חסורי מיחסרא והכי קתני אתרוג אחר לקיטתו למעשר ואחר חנטה לשביעית ורבותינו נמנו באושא אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית איתמר רבי יוחנן וריש לקיש אמרי תרוייהו אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית לעולם ששית כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית אפילו כזית ונעשית ככר חייבין עליה משום טבל ת”ר אילן שחנטו פירותיו קודם ט”ו בשבט מתעשר לשנה שעברה אחר ט”ו בשבט מתעשר לשנה הבאה אמר רבי נחמיה בד”א באילן שעושה שתי בריכות בשנה שתי בריכות ס”ד אלא אימא כעין שתי בריכות אבל אילן העושה בריכה אחת כגון דקלים וזיתים וחרובין אף על פי שחנטו פירותיהן קודם ט”ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה אמר רבי יוחנן נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן בנות שוח שביעית שלהן שניה מפני שעושות לשלש השנים אישתיק א”ל רבי אבא הכהן לרבי יוסי הכהן אמאי אישתיק לימא ליה אמינא לך אנא רבי נחמיה ואת אמרת לי רבנן משום דא”ל שבקת רבנן ועבדת כרבי נחמיה ולימא ליה קאמינא לך נהגו ואת אמרת לי איסורא דא”ל במקום איסורא כי נהגו שבקינן <ליה> [להו] ולימא ליה כי אמינא לך אנא מעשר חרובין דרבנן ואת אמרת לי שביעית דאורייתא אלא אמר רבי אבא הכהן תמיהני אם השיבה ריש לקיש לתשובה זו אם השיבה הא אותבה אלא אימא אם קיבלה רבי יוחנן אם לא קיבלה:
דף טז, א משנה בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר”ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהילים לג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים:
דף טז, א גמרא הי תבואה אילימא הא תבואה דקיימא כל הני הרפתקי דעדו עלה אימת איתדון אלא תבואה דמזדרעא למימרא דחד דינא מתדנא והתניא תבואה שאירע בה קרי או אונס קודם הפסח נידונית לשעבר לאחר הפסח נידונית להבא אדם שאירע בו קרי או אונס קודם יוה”כ נידון לשעבר לאחר יוה”כ נידון להבא אמר רבא ש”מ תרי דיני מתדנא אמר אביי הלכך כי חזי אינש דמצלח זרעא אפלא ליקדים וליזרע חרפא דעד דמטי למדייניה קדים סליק מני מתני’ לא ר”מ ולא ר’ יהודה ולא ר’ יוסי ולא ר’ נתן דתניא הכל נידונים בר”ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה”כ דברי ר”מ ר’ יהודה אומר הכל נידונין בר”ה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג נידונין על המים ואדם נידון בר”ה וגזר דין שלו נחתם ביוה”כ ר’ יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר (איוב ז) ותפקדנו לבקרים רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנא’ (איוב ז) לרגעים תבחננו וכי תימא לעולם ר’ יהודה היא וכי קתני מתניתין אגזר דין אי הכי קשיא אדם אמר רבא האי תנא דבי ר’ ישמעאל היא דתנא דבי ר’ ישמעאל בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג נידונין על המים ואדם נידון בר”ה וגזר דין שלו נחתם ביוה”כ וכי קתני מתני’ אתחלת דין אמר רב חסדא מ”ט דר’ יוסי כדקאמר טעמיה ותפקדנו לבקרים אנן הכי קאמרינן מ”ט לא אמר כר’ נתן בחינה עיוני בעלמא היא פקידה נמי עיוני בעלמא היא אלא א”ר חסדא טעמיה דר’ יוסי מהכא (מלכים א ח) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו וא”ר חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל מ”ט איבעית אימא לאו אורח ארעא למיתב מלכא אבראי ואיבעית אימא מקמי דליפוש חרון אף א”ר יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר’ יוסי ואיבעית אימא לעולם כרבנן וכדר’ יצחק דא”ר יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין תניא א”ר יהודה משום ר”ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב”ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא אמר הקב”ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני <ואמר> [אמר] רבי יצחק למה תוקעין בר”ה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעין מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין
