מסכת מגילה פרק א
דף ט, ב גמרא (במדבר טז) לא חמד אחד מהם נשאתי (דברים ד) אשר חלק ה’ אלהיך אתם להאיר לכל העמים (דברים יז) וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם וכתבו לו את צעירת הרגלים ולא כתבו לו (ויקרא יא) את הארנבת מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה: רשב”ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית: א”ר אבהו א”ר יוחנן הלכה כרשב”ג וא”ר יוחנן מ”ט דרשב”ג אמר קרא (בראשית ט) יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם דבריו של יפת יהיו באהלי שם ואימא גומר ומגוג א”ר חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת יפיותו של יפת יהא באהלי שם:
דף ט, ב משנה אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה:
דף ט, ב גמרא הא לענין פר יום כפורים ועשירית האיפה זה וזה שוין מתניתין דלא כר”מ דאי ר”מ [הא תניא] מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות דברי ר”מ וחכ”א אינו מביא מ”ט דר”מ דתניא (ויקרא ד) משיח אין לי אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין ת”ל המשיח במאי אוקימנא דלא כר”מ אימא סיפא אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה”כ ועשירית האיפה הא לכל דבריהן זה וזה שוין אתאן לר”מ דתניא אירע בו פסול ומינו כהן אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר”מ רבי יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט וא”ר יוסי מעשה ברבי יוסף בן אולם מציפורי שאירע בו פסול בכהן גדול ומינוהו תחתיו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט כהן גדול משום איבה כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין רישא רבנן וסיפא ר”מ אמר רב חסדא אין רישא רבנן וסיפא ר”מ רב יוסף אמר רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי:
דף ט, ב משנה אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה וכל שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה:
דף ט, ב גמרא פסחים ותו לא אימא כעין פסחים מני ר”ש היא דתניא ר”ש אומר אף צבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע להם זמן אבל חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב:
דף ט, ב משנה אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה ובירושלים לפנים מן החומה וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדושת שילה

מסכת מגילה פרק א
דף י, א משנה יש אחריה היתר וקדושת ירושלים אין אחריה היתר:
דף י, א גמרא א”ר יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה קסבר בית חוניו לאו בית ע”ז היא וקא סבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא דכתיב (דברים יב) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים מקיש נחלה למנוחה מה מנוחה יש אחריה היתר אף נחלה יש אחריה היתר אמרו ליה אמרת אמר להו לא אמר רבא האלהים אמרה וגמירנא לה מיניה ומ”ט קא הדר ביה משום קשיא דרב מרי דמותיב רב מרי קדושת שילה יש אחריה היתר קדושת ירושלים אין אחריה היתר ועוד תנן משבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר והיא היתה לנחלה תנאי היא <דתניא> [דתנן] א”ר אליעזר שמעתי כשהיו בונין בהיכל עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרה אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרה בונין מבפנים ואמר רבי יהושע שמעתי שמקריבין אע”פ שאין בית אוכלין קדשי קדשים אע”פ שאין קלעים קדשים קלים ומעשר שני אע”פ שאין חומה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא מכלל דר”א סבר לא קידשה לעתיד לבוא א”ל רבינא לרב אשי ממאי דלמא דכולי עלמא קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא ומר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר וכי תימא קלעים לר”א למה לי לצניעותא בעלמא אלא כי הני תנאי דתניא אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי למה מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו וקידשום אבל הראשונות בטלו משבטלה הארץ אלמא קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא ורמינהו אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי וכי אלו בלבד היו והלא כבר נאמר (דברים ג) ששים עיר כל חבל ארגוב וכתיב (דברים ג) כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה אלא למה מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום קידשום